סקירת תרופות למחלת האסטמה

אסטמה, הידועה גם בתור "קצרת" או "גנחת", היא מחלה ריאתית שהיא הכול חוץ מנעימה. זוהי מחלה כרונית חסימתית, שהתקפיה נגרמים בעיקר עקב אלרגיה.

הביטוי המובהק ביותר של המחלה הוא ריר צמיגי, אשר מופרש מהדפנות של קנה הנשימה, ומקשה על הוצאת האוויר.

התסמינים הלא פשוטים של חולי אסטמה, בהמשך לכך, כוללים נשימה כבדה, קוצר נשימה, שיעולים כרוניים וירידה בסיבולת לב הריאה.

חולה האסטמה הממוצע יסתובב עם משאף, אך גם במישור התרופתי ידועות כיום מספר דרכים להתמודדות עם המחלה. אנחנו נתייחס כאן לתרופות המרכזיות שנכנסות לתמונה.

מרחיבי סימפוניות

הסוג הנפוץ ביותר של תרופות להתמודדות עם אסטמה הוא תרופות מרחיבי סימפוניות, בתוכו בולטות תרופות מסוג בטא אגוניסטים.

תרופות אלה נקשרות לבטא 2, מה שמביא להרחבה של השריר החלק, ועקב כך – גם של דרכי האוויר. את התרופות האלה נהוג לחלק לשתי קבוצות עיקריות:

• תרופות קצרות טווח – מיועדות להקל באופן מיידי על ההתקף. בין התרופות האלה, שיימצאו במשאף, ניתן למנות את הנטולין או הבריקלין.
• תרופות ארוכות טווח – משמשות, בעיקרו של דבר, כטיפול מניעתי, עבור מצבים בינוניים או מורכבים של אסטמה. תרופות אלה, ביניהן פורדיל או סרבנט, מגיעות בצורות של כדורים, טבליות, אינהלציה ועוד.

תרופות נוספות בקטגוריית מרחיבי הסימפוניות הן התרופות האנטי כולינרגיות, ביניהן אירובנט.

תרופות מהסוג הזה מונעות מדרכי הנשימה להתכווץ, אך מכיוון שהן נוגעות רק לאחד ממנגנוני כיווץ הנשימה, היעילות שלהן פחותה. ייתכנו תופעות לוואי דוגמת יובש בפה או גלאוקומה (אצל מבוגרים).

תרופה נוספת, אף היא נפוצה פחות בשנים האחרונות, היא תאופילין, המגיעה בשמות מסחריים דוגמת גליפילין או תאוטרים. התרופה מערכת את הפוספו-די-אסטרזות בתאי השריר, ומרחיבות את דרכי הנשימה. הבעיה העיקרית שלהן היא היעילות הנמוכה, ותופעות הלוואי המרובות, ביניהן בחילות, הקאות, כאבי ראש או אפילו הפרעות קצב ופירקוסים בלב.

אנטילאוקטריאנים

קבוצה נוספת של תרופות ייעודיות לאסטמה היא התרופות האנטילאוקטריאניות, ביניהן סינגולייר. תרופות מהסוג הזה מסייעות לתהליך הדלקתי, ומונעים מצב של כיווץ של הסימפוניות.

השימוש בהן נעשה לרוב במקביל לטיפול בסטירואידים, מתוך מטרה להקטין את צריכתם של האחרונים. תרופות מהסוג הזה מתאימות בעיקר למצבים בינוניים עד מורכבים של אסטמה, ובעיקר בקרב אוכלוסיית המבוגרים.

סטירואידים

קבוצה נוספת של תרופות להתמודדות עם אסטמה הן סטירואידים, הניתנים לרוב באמצעות משאפים או בצורה של אינהלציה. התרומה שלהן נובעת מההיבטים הדלקתיים שבאסטמה, אשר הסטירואידים מהווים נוגדנים שלה.

התוצאה של השימוש בסטירואידים היא הקלה משמעותית על תסמיני האסטמה, כאשר באמצעות שיטות הצריכה שלהם תופעות הלוואי מצומצמות באופן יחסי. כאשר משתמשים במשאף, בהמשך לכך, גדלים הסיכויים שההשפעה תהיה על הריאות בלבד, כל שכל אותן תסמינים שליליים, דוגמת השמנת יתר, בריחת עצם וכיוצא בזה, לא ייכנסו לרוב לתמונה.

החלוקה העיקרית של תרופות שתכליתן השגת שליטה על המחלה היא לקבוצות הבאות:

• סטרואידים בשאיפה – נועדו "להשתיק" את קידוד הגנים, המשמשים כמתווכים דלקתיים. השיפור בתרופות אלה, שנלקחות לרוב פעמיים ביום, נחשב למהיר במיוחד.
• סטירואידים סיסטמיים – המדובר הוא בטיפול תרופתי, המיועד למצבים מורכבים יחסית של אסטמה. הטיפול ניתן בצורה של כדורים או הזרקה תוך ורידית, כשבין הסטירואידים הספציפיים ניתן למנות את הפרדניזון, הפרדניזולון וההידרוקורטיזון. חשוב להדגיש שהטיפול כרוך בתופעות לוואי.
• אנטי לויקוטראנים – תרופות שתפקידן לחסום את הרצפטורים ללויקוטראנים, מה שמשפר את תסמיני המחלה. לרוב, משמשות במקביל לטיפולים מסורתיים יותר.
• נוגדני Anti IgE – מעכבים תהליכים הנוגעים ל-IgE. טיפול יעיל, אך כזה הנחשב ליקר במיוחד.

ראו גם:

מוצרים לטיפול באלרגיה

מוצרים לטיפול במיגרנה